תינוקת אשר נולדה לפני 13 שנה, נולדה ללא עיניים, ללא צלעות, ללא כליה ובעיות בעמוד שידרה תחתון, למרות שהיולדת נבדקה על ידי מספר רופאים ואחיות ועברה את בדיקת האולטרה סאונד המומלצות בזמן הריון.
לאחר כ 13 שנים, הגישו ההורים תביעת נזיקין כנגד מכון מור ומומחה האולטרה סאונד, על סך 10 מיליון שקלים, על כך שהם ידרשו לסעוד את הילדה לכל חיייה וייצטרכו סיוע בשירותים השונים כמו נהג צמוד, טיפולי פיזיותרפיה, לימודי שחייה ועוד.
סיפור התלונה
במהלך ההריון ובזמן בדיקת האולטרהסאונד במכון מור, נאמר לאישה כי העובר ברחמה קטן מהממוצע והוא שוכב בתנוחה אשר לא יכולה לגלות את כל מבנה גופו. האישה, אשר לא רצתה לקחת סיכונים בזמן ההריון פנתה למרפאה פרטית המאבחנת מומים מולדים.
במרפאת המומחים, נאמר לאישה כי העובר נראה בריא ושלם ללא ממצא חריג, מעבר להיותו קטן. לאחר הלידה התגלה להפתעת האם כי התינוקת אשר נולדה, נולדה ללא עיניים, כליה, צלעות ובעיות בעמוד השידרה התחתון.
לדברי האם, חוסר מודעותה לקיומה של בעיה ולדרגת חומרתה, מנע ממנה לשקול את האפשרות לבצע הפלה עוד במהלך ההריון. במשך כל ילדותה של הילדה עד לגילה הנוכחי (13) היא נזקקת לטיפול והשגחה של 24 שעות על ידי ההורים. התלונה, אותה הגישו ההורים טוענת כי נעשו מחדלים חמורים ורשלנות רפואית של מומחה האולטר סאונד ומכון מור אשר היו צריכים לברר ולבחון את המקרה באופן עמוק יותר.
תביעת הנזיקין
במהלך ההריון עוברות הנשים מספר בדיקות על מנת לוודא ולבחון פגמים ומומים אשר יוכלו לסייע בדבר החלטת האישה להמשך ההריון. הבדיקה העיקרית אותה עוברות הנשים הינה בדיקת אולטרה סאונד. רשלנות בבדיקת אולטרה סאונד משמעותה היא הולדת עובר סובל ובעל מום.
התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי, שאליה צורפה חוות דעת של רופא מומחה בגניקולוגיה, אשר טען כי היו צריכות להידלק נורות אדומות בטרם שליחת המטופלת לביתה. חוות דעת אחרות שנדרשו בנושא זה, נדחו על ידי רופאים רבים, מחוסר נעימות כלפי מבצע האולטר סאונד. כלומר, רופאים רבים לא רצו להעיד על רשלנות רפואית שנעשתה על ידי מומחה האולטרה סאונד.
הנתבעים, מצידם טוענים כי האישה נשלחה להמשך בירור בבית החולים, אך לא מימשה הפניה זו. מעבר לכך, בדיקת האולטרה סאונד שהתבצעה שללה מומי מוח והדגימה מבנה מוח תקין, אשר נראה גם בזמן הלידה. עם זאת, הפער בין גודל העובר וגיל ההריון, כפי שנקבע ממועד הוסת האחרון, הלך והחריף והעיד על התפתחות איטית של העובר, אשר לא טופל ולא הדליק אורות אדומים.
בנוסף, לא בוצעו סקירות ובדיקות נוספות, על אף מצב זה, בו התגלו איברים קטנים מהרגיל. כמו כן, לא דווח להורים בשום שלב, כי האם נמצאת בהריון בסיכון גבוה, או על השלכות הממצאים על בריאות העובר. האם הונחתה להמשך מעקב מצידה, בעוד האחראים על כך לא הקפידו על היענותה לטיפול או למעקב עצמו.
פסק הדין והתוצאות
בית המשפט, במקרה זה נדרש לבדוק האם התנהגותם של הנתבעים מהווה סטיה התנהגותית מהנדרש מרופא סביר ומיומן. כך, מוודא בית המשפט האם הנתבעים היו יכולים ואף צריכים לצפות מראש את לידת הילד במומיו, והאם היה ביכולתם למנוע ליקויים אלו או לפחות ליידע את ההורים. במסגרת זו, היו צריכים הנתבעים ליידע את הרופא המטפל בחשד שעלה אצלם ובנתונים האובייקטיבים של העובר. לאחר דין ודברים בתיק זה הצליחו להגיע לפשרה בין התובעים לנתבעים (משרד הבריאות ומכון מור), באמצעות תשלום להורי הילדה.
פסק הדין הזה ואחרים הדומים לו, מתייחס ולוקח בחשבון את הודאת הנתבעים והסכמתם לאחריות על הנעשה. אך מכיוון שנשים הרות בישראל עוברות במהלך ההריון, מספר רב של בדיקות, עם מספר רב של רופאים הרואים אותן, קשה לפעמים לקבוע את מידת האחריות שיש לכל אחד מהם כלפי האישה והעובר.
פסקי דין אחרים הטילו אחריות על מכון מור, ולא על בית החולים המיילד או משרד הבריאות, על פי ההנחה והבדיקה של התנהגות "הרופא הסביר". על הרופאים ליידע ולוודא כי ההורים מודעים לכל שלב ותוצאה המתקבלת במהלך ההריון והלידה.