רשלנות רפואית בהריון המסתיימת בלידה של תינוק שסובל ממום או מחלה גנטית, עלולה להיות עילה לתביעת הולדה בעוולה.
הולדה בעוולה
היילוד נולד כשהוא סובל ממחלה גנטית / כרומוזומלית סובל ממום מולד. מדובר במחלות קשות כמו תסמונת האיקס השביר, מקרוצפליה, תסמונת דאון, וכולי. המצב המורכב מעלה שאלות מוסריות וערכיות לגבי ערך חייו של מי שנולד עם מום או מחלה גנטית, והאם עדיף מותו על פני חייו כפי שהם.
במקרים רבים אי הגילוי של מום מולד או תסמונת גנטית נובעים בשל רשלנותם של הרופאים המטפלים והצוות הרפואי שעקב אחרי ההיריון.
מקרים בהם ניתן להגיש תביעה בעילת הולדה בעוולה
כאשר לא מפנים לבצע בדיקות ראשוניות השוללות מחלות גנטיות ומומים, ובהתאם לצורך גם לבדיקות מתקדמות יותר;
אי ביצוע בדיקות מתאימות בהתאם לגיל היולדת;
במקרה שהרופא אינו מפנה את האישה לבצע בדיקות גנטיות ולא מיידעים אותה על הצורך בבדיקות כאילו;
כאשר לא נותנים הסבר לגבי חשיבות הבדיקות;
כאשר לא מבררים / שוללים בעיות התפתחות וגדילה במהלך ההיריון;
התרשלות בפענוח תוצאות הבדיקות למשל בבדיקת אולטראסאונד;
כאשר יש סימנים מחשידים בבדיקות ראשוניות (כמו אולטרא סאונד) ולא מפנים את האישה לבדיקות מתקדמות כמו סקירה מערכת מתקדמת, ייעוץ גנטי; בדיקת מי שפיר, בדיקת סיסי שליה, וכולי.
כאשר לא מבצעים את הבדיקות באופן מקצועי;
לא מסבירים לאישה את המשמעות של תוצאות הבדיקות וההשלכות של התוצאות על מצבו הרפואי של העובר ולא ממליצים על הפסקת הריון לאור תוצאות הבדיקות;
מה נטען במסגרת התביעה ?
תביעת הולדה בעוולה היא תביעה נזיקית. עילת להגשת תביעת הולדה בעוולה קמה, כאשר נולד ילד שסובל ממום מלידתו, או ממחלה גנטית, שלא התגלתה בזמן ההיריון על אף שניתן היה לגלותה.
במסגרת תביעה בעילה של הולדה בעוולה נטען, כי בשל הרשלנות של הצוות הרפואי, הוחמץ מידע חשוב מההורים, ונמנעה מהם אינפורמציה, או שקיבלו רק מידע חלקי או מידע שגוי לגבי מצבו הבריאותי האמיתי של העובר. התובעים יטענו כי נמנעה מהם האפשרות לשקול הפסקת הריון.
בתביעה כזו תטען רשלנות הקשורה למעקב ההיריון וטעויות של הרופא בפרשנות הבדיקות, אי גילוי מצבו של העובר, ואי מתן מידע לגבי כשל כלשהו בהתפתחות העובר.
מה צריך להוכיח במסגרת תביעה בעילת הולדה בעוולה ?
- בית המשפט העליון קבע, כי כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק שנגרם לתובעים בשל מצבו של היילוד, צריך להוכיח, שוועדה להפסקת הריון היתה מאשרת במקרה כזה את הפסקת ההיריון, אם היה לפניה מידע רפואי מלא אודות מצבו הרפואי של העובר.
- כמו כן יש להוכיח כי ההורים היו מחליטים להפסיק את ההיריון אם היו יודעים אודות המחלה חשוכת המרפא של היילוד.
- בפסיקה נקבע שהחלטת הועדה להפסקת הריון מהווה מעין חזקה בנוגע להחלטת ההורים להפסיק את ההיריון;
- התובעים צריכים להוכיח כי לולא התרשלות של הצוות הרפואי במעקב ההיריון, היתה בידם האפשרות לבחור להפסיק את ההיריון בהיוודע להם על מום או תסמונת גנטית ממנה סובל העובר
הפיצויים
הפיצויים הנפסקים נועדו לכסות את הטיפול בילד החולה ובין היתר:
הוצאות לצרכים מיוחדים עד הגיעו לבגרות ועד אחרית ימיו;
פיצויים עבור תמיכה בילד שתלוי בהוריו כל חייו ובין היתר הפסדי השתכרות, הוצאות קיום, הוצאות שנוגעות לסיעוד, עזרה, טיפולים רפואיים, חינוך, רכב ונסיעות, סבל ועגמת נפש והפגיעה באוטונומיה (יכולת ההורים לבחור בסיום ההיריון);
במקרה של הולדה בעוולה נגרם נזק נפשי מתמשך להורים, ולכן נפסקים ברוב המקרים פיצויים גבוהים שנועדו לפצותם בגין מכלול הפגיעות.
התיישנות לפי ההלכה החדשה
במאי 2012 ביטל בית המשפט העליון את האפשרות של היילוד להגיש תביעה בעילה של חיים בעוולה (עד הגיעו לגיל 25), והותיר על כנה ואף הרחיב את אפשרות ההורים להגיש תביעה בעילת הולדה בעוולה לכיסוי כל צרכיו של הילד מבחינת טיפולית, רפואית וכלכלית עד לאחרית ימיו.
עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שתביעת ההורים מתיישנת אחרי 7 שנים מהיווצרות עילת התביעה. מאחר ונוצרה פגיעה במי שלא ידע על ההלכה החדשה או לא הספיק להגיש תביעות, נקבעו הוראות מעבר בפסיקות בית המשפט. האחרונה בהן קבעה, כדי לא לחסום את האפשרות לתבוע במקרה שבו תביעת ההורים התיישנה ותביעת הילד לא הוגשה – יוכל הילד להגיש תביעה בעילה של חיים בעוולה רק עד לתאריך 31.12.2017 ובתנאי שלא הגיע עד לגיל 25.
מאחר ומועד זה חלף, כל שנותר הוא האפשרות שהורים יגישו תביעה בתוך 7 שנים מהיווצרות העילה. מעבר לכך תביעתם תתיישן.